תרגום: ורד טוכטרמן

פוקס היא דמות טלוויזיונית, והיא אינה מתה עדיין. אבל בקרוב תהיה. היא דמות בתוכנית טלוויזיה בשם הספריה. מעולם לא ראיתם את הספריה בטלוויזיה, אבל אני בטוחה שהייתם רוצים לראות.

באחד מפרקי הספריה, נער בשם ג'רמי מארס, בן חמש עשרה, יושב על גג ביתו בפלנטג'נט, ורמונט. השעה שמונה בערב, למחרת יש לימודים, והוא וידידתו אליזבת אמורים ללמוד לבוחן במתמטיקה שהמורה שלהם, מר קליף, רמז עליו כל השבוע. במקום זאת הם התגנבו אל הגג. קר. הם לא יודעים את כל מה שעליהם לדעת על X, כש-X הוא השורש הריבועי של Y. הם אפילו לא יודעים על Y. הם צריכים להכנס.
אבל בטלוויזיה אין שום דבר מוצלח והשמיים יפים מאד. הם לובשים מעילים, ולמעלה בפינות, במקום שבו מתחילים השמיים, יש כתמי לובן בחשכה, דוממים, היכן שיש שלג גבוה בהרים. למטה, בעצים שסביב הבית, בעל חיים כלשהו משמיע קולות קטנים ומודאגים: "אולי די? אולי די?"
"איזה זה?" אומרת אליזבת ומצביעה אל קבוצת כוכבים רבועה-בערך.
"זה החניון," אומר ג'רמי. "וממש לידו נמצאים הקניון הגדול והקניון הקטן."
"וזה אוריון, נכון? אוריון צייד המציאוֹת?"
ג'רמי מצמצם את עיניו. "לא, אוריון שם. זה השרירן האוסטרי. הדבר הזה שכאילו עוטף את הרגל שלו זה הראשרגל החרמן. התמנון הממש ממש רעב. הוא לא מצליח להחליט אם לאכול אותו או לעשות איתו אהבה מטורפת בשמונה רגליים. מכירה את המיתוס הזה, נכון?"
"כמובן," אומרת אליזבת. "קארל יתעצבן שלא הזמנו אותו ללמוד איתנו?"
"קארל תמיד מעוצבן על משהו," אומר ג'רמי. ג'רמי מתנגד בנחישות למחשבה מסוימת לגבי אליזבת. למה הם יושבים פה למעלה? זה היה רעיון שלו או שלה? האם הם ידידים, האם הם סתם שני ידידים שיושבים על הגג ומדברים? או שג'רמי אמור לנסות לנשק אותה? הוא חושב שאולי הוא אמור לנשק אותה. אם הוא ינשק אותה, האם עדיין יהיו ידידים? הוא לא יכול לשאול על זה את קארל. קארל לא מאמין בהושטת עזרה. קארל מאמין בלגלוג.
ג'רמי לא יודע בכלל אם הוא רוצה לנשק את אליזבת. הוא מעולם לא חשב על כך עד רגע זה.
"אני צריכה ללכת הביתה," אומרת אליזבת. "יכול להיות שיש פרק חדש ברגע זה, ואפילו לא נדע."
"מישהו יתקשר ויודיע לנו," אומר ג'רמי. "אמא שלי תעלה ותצעק שנבוא." אמו היא עוד דבר שג'רמי לא רוצה לדאוג לגביו, אבל הוא דואג, הוא דואג.

ג'רמי מארס יודע הרבה על כוכב הלכת מאדים, אף כי מעולם לא היה שם. הוא מכיר כמה בנות, ובכל זאת הוא לא יודע הרבה עליהן. הוא חושב שהלוואי שהיו ספרים על בנות, כמו שיש ספרים על מאדים, שאפשר היה לצפות במסלולן ובבהירותן של בנות בטלסקופים בלי להיראות סוטה. פעם ג'רמי קרא לקארל בקול ספר על מאדים, אלא שבכל פעם הוא החליף את המילה מאדים במילה "בנות". קארל התפקע מצחוק כל פעם.
אמא של ג'רמי ספרנית. אביו כותב ספרים. ג'רמי קורא ביוגרפיות. הוא מנגן בטרומבון בתזמורת מצעדים. הוא קופץ משוכות בבגדי ספורט של בית הספר. ג'רמי גם מכור בכל לבו לתוכנית טלוויזיה שבה ספרנית וקוסמת מורדת מנסה להציל את עולמה מגנבים, רוצחים, מקובלים ופירטים. ג'רמי הוא חנון, אבל חנון טלגני. מישהו היה צריך לעשות עליו תוכנית טלוויזיה.
חבריו של ג'רמי קוראים לו ג'רם, אם כי היה מעדיף שיקראו לו מארס. הוריו לא דיברו זה עם זה כבר שבוע.

ג'רמי לא מנשק את אליזבת. הכוכבים לא נופלים מהשמיים, וגם ג'רמי ואליזבת לא נופלים מהגג. הם נכנסים פנימה ומסיימים את שיעורי הבית.

מישהי שג'רמי לא פגש מעולם, מעולם אף לא שמע עליה – אשה בשם קליאו באלדריק – מתה. אנשים רבים, עד כה, הצליחו לחיות ולמות בלי לערוך היכרות עם ג'רמי מארס, אבל קליאו באלדריק הורישה לג'רמי מארס ולאמו משהו מוזר: תא טלפון בכביש מהיר מדינתי, כשישים וחמישה קילומטרים מחוץ ללאס וגאס, ובית חתונות בלאס וגאס. בית החתונות קרוי פעמוני הגיהינום. ג'רמי לא בטוח איזה מין אנשים מתחתנים שם. אופנוענים, אולי. נבלי-על, פריקים, ושטניסטים.
אמו של ג'רמי רוצה לספר לו משהו. זה בטח משהו בנוגע ללאס וגאס ולקליאו באלדריק, שכפי שמתברר היתה דודה-רבה של אמו (ג'רמי מעולם לא ידע שלאמו היתה דודה-רבה. אמו היא אדם מסתורי). אבל מאידך, זה יכול להיות משהו בנוגע לאביו של ג'רמי. כבר שבוע וחצי שג'רמי מצליח להימנע מלגלות מה מדאיג את אמו. קל לא לגלות דברים אם משתדלים מספיק. יש חזרה של התזמורת. הוא התעורר מאוחר בימות השבוע כדי לשלול שיחות בארוחת הבוקר, ובלילה הוא מטפס על הגג עם הטלסקופ שלו כדי לצפות בכוכבים, לצפות במאדים. אמו פוחדת מגבהים. היא גדלה בלוס אנג'לס.
ברור שמה שיש לה לספר לג'רמי אינו דבר שהיא רוצה לספר לו. כל עוד הוא נמנע מלהמצא איתה ביחידות, הוא בסדר.
אבל קשה לעמוד על המשמר בכל עת. ג'רמי חוזר הביתה מבית הספר, בתחושה שעבר את המבחן במתמטיקה אחרי הכל. ג'רמי הוא אופטימיסט. אולי יש משהו טוב בטלוויזיה. הוא מתיישב עם השלט על אחת מכורסאות המחמד של אביו: גדולה מדי ומרופדת מחדש בקורדרוי בצבע מיץ תפוזים שגורם לה להיראות כאילו בדיוק נמלטה מכלא בטחון מירבי לרהיטים חולי נפש פליליים. הכורסה הזאת נראית כאילו התחביב שלה הוא לטרוף מעצבי פנים. אביו של ג'רמי הוא סופר אימה, אז איש לא יופתע אם חלק מהכורסאות שריפד מחדש הן משונות ומבעיתות.
אמו של ג'רמי נכנסת לחדר וניצבת מעל הכורסה כשהיא משפילה אליו את מבטה. "ג'רם?" היא אומרת. היא נראית אומללה לחלוטין, פחות או יותר כפי שנראתה כל השבוע.
הטלפון מצלצל וג'רמי קופץ ממקומו.
מיד כשהוא שומע את קולה של אליזבת, הוא יודע. היא אומרת, "ג'רם, זה בשידור. ערוץ ארבעים ושתיים. אני מקליטה." היא מנתקת.
"זה בשידור!" אומר ג'רמי. "ערוץ ארבעים ושתיים! עכשיו!"
עד שהוא מתיישב אמו כבר הדליקה את הטלוויזיה. משום שהיא ספרנית, שמורה בלבה חיבה מיוחדת לספריה. "כדאי שאני אלך ואגיד לאבא שלך," היא אומרת, אבל במקום זאת מתיישבת ליד ג'רמי. וכמובן שעכשיו אפילו יותר ברור שמשהו לא בסדר בין הוריו של ג'רמי. אבל יש פרק של הספריה ופוקס עומדת להציל את הנסיך ווינג.
כשהפרק נגמר, הוא יודע גם בלי להסתכל שאמו בוכה. "תתעלם ממני," היא אומרת ומנגבת את אפה בשרוולה. "אתה חושב שהיא באמת מתה?"
אבל ג'רמי לא יכול להישאר ולדבר.

ג'רמי תהה באילו מין תוכניות טלוויזיה צופות הדמויות שבתוך תוכניות טלוויזיה. לדמויות טלוויזיוניות כמעט תמיד יש תספורות מוצלחות יותר, חברים מצחיקים יותר, גישות פשוטות יותר למין. הן מתחתנות עם קוסמים, זוכות בלוטו, מנהלות רומנים עם נשים שנושאות אקדח בארנקן. דברים מוזרים קורים להן מדי שעה בשעה. ג'רמי ואני יכולים לסלוח על התספורות שלהן. אנחנו רק רוצים לשאול אותן על תוכניות הטלוויזיה שלהן.

כמו תמיד, אליזבת היא זו שהבינה ברגע האחרון שהפרק החדש משודר. כולם יופיעו בביתה של אליזבת מאוחר יותר, לניתוח שלאחר המוות. הפעם, זה באמת ניתוח שלאחר המוות. למה הנסיך ווינג הרג את פוקס? איך פוקס יכולה להניח לו לעשות את זה? פוקס חזקה ממנו פי עשרה.
ג'רמי רץ כל הדרך, נעלי הריצה הישנות שלו טופחות על המדרכה לשם ההנאה שבטלטלה, מתיקות הצריבה. הוא אוהב את הכאב הגס, כמו צמר גפן בריאותיו. המאמן שלו אומר שצריך להיות קצת מזוכיסט כדי ליהנות ממשהו כמו ריצה. זה לא משהו שצריך להתבייש בו. זה משהו שצריך לנצל.
טאליס פותחת את הדלת. היא מחייכת אליו, אם כי הוא מבחין שגם היא בכתה. היא לובשת חולצת טי שכתוב עליה אני כל כך גותית שאני מחרבנת ערפדים קטנים.
"היי," אומר ג'רמי. טאליס מהנהנת. טאליס לא כל כך גותית, לפחות לא ככל הידוע לג'רמי או לכל אדם אחר. לטאליס פשוט יש הרבה חולצות טי. היא תעלומה אפופה בחולצת טי מסתורית. אשה אחת אמרה פעם לקלווין קולידג', "אדוני הנשיא, התערבתי עם בעלי שאני אצליח להוציא ממך יותר משתי מילים." קולידג' ענה, "הפסדת." ג'רמי יכול לדמיין את טאליס כקלווין קולידג' בחיים קודמים. או אולי היא היתה אחת מהכלבים האלה שלא נובחים. בסנג'י. או סלע. דולמן. היה פעם פרק של הספריה שהיו בו דולמנים מרקדים מרושעים.
אליזבת מגיחה מאחורי טאליס. אם טאליס היא אל-גותית, אליזבת היא גותית-בלרינה. היא אוהבת לבבות וגולגלות וכתובות קעקע בדיו שחורה של עט, טול ורוד והלו קיטי. כששאלו את האשה שהמציאה את הלו קיטי למה הלו קיטי כל כך פופולרית, היא ענתה, "כי אין לה פה." הפה של אליזבת קטן. שפתיה סדוקות.
"זה היה הפרק הכי מחריד אי פעם! בכיתי ובכיתי," היא אומרת. "היי, ג'רם, בדיוק סיפרתי לטאליס שירשת תחנת דלק."
"תא טלפון," אומר ג'רמי. "בלאס וגאס. איזו דודה-רבה מתה. ויש גם בית חתונות."
"היי! ג'רם!" אומר קארל, בצעקה מהסלון. "שתוק ותכנס לכאן! יש את הפרסומת עם החתולים המדברים – "
"סתום, קארל," אומר ג'רמי. הוא נכנס ומתיישב על ראשו של קארל. מדי פעם צריך להראות לקארל מי קובע.
איימי מופיעה אחרונה. היא היתה בעיר הסמוכה וקנתה קומיקס. היא לא ראתה את הפרק החדש אז כולם משתתקים (מלבד טאליס, שלא אמרה כלום מלכתחילה) ואליזבת מפעילה את הקלטת.
בפרק הקודם של הספריה, קוסמים-פיראטים במסכות אמרו שהם ימכרו לנסיך ווינג תרופה לקסם שגרם לשערות של מרגרט הנאמנה לשרוץ גלמים זעירים, מרושעים ויורקי אש (שערה של מרגרט הנאמנה עולה באש כל הזמן, אבל היא מסרבת לגלח אותו. שערה הוא המקור לכל קסמה).
הקוסמים-הפיראטים משכו את הנסיך ווינג למלכודת גלויה כל כך עד שנראה בלתי אפשרי שזו באמת מלכודת, בקומה המאה וארבעים של ספריית עץ העולם של האנשים החופשיים. הקוסמים-הפיראטים השתמשו בקסמי אצבעות כדי להפוך את הנסיך ווינג לקומקום חרסינה, הכניסו שני שקיקי תה ארל גריי לקומקום, ויצקו פנימה מים רותחים, שתו לחיי השלטון הדחוי והמאחר לעד של הספרים האסורים, רוקנו את התה שלהם בלגימה, גיהקו, הטיחו את ספלי המזכרת הפיראטיים שלהם ארצה, ואז ניפצו את הקומקום, שהיה הנסיך ווינג, למאות רסיסים. אז הקוסמים-הפיראטים המרושעים טאטאו ברשלנות את שבריהם של הנסיך ווינג ושל ספלי המזכרת כאחד לתוך קופסת סיגרים מעץ, קברו את הקופסה בגן הזכרון על שם אנג'לה קארטר בקומה השבע עשרה של ספריית עץ העולם, והקימו מעליה פסל של ג'ורג' וושינגטון.
אז פוקס היתה צריכה ללכת לחפש את הנסיך ווינג. כשגילתה סוף סוף את הגן בקומה השבע עשרה של הספריה, הפסל של ג'ורג' ווושינגטון ירד מעל כנו ונאבק בה בשיניים ובציפורניים. ממש בשיניים ובציפורניים, וכולם הסכימו שהיה משהו סיוטי במיוחד בפסל נושך ושורט בגודל טבעי של ג'ורג' וושינגטון עם ניבי מתכת ארוכים ומחודדים שהתיזו ניצוצות כשחרק בהם. פסלו של ג'ורג' וושינגטון קטע בנשיכה את זרתה של פוקס, ממש כמו שגולום הוריד לפרודו את האצבע בנשיכה בראש הר האבדון. אבל כמובן, אחרי שהפסל טעם מדמה הקסום של פוקס, הוא התאהב בפוקס. הוא יהיה בעל בריתה מרגע זה ואילך.
בפרק החדש, בתפקיד פוקס מופיעה שחקנית לטינית צעירה שג'רמי מארס חושב שהוא מכיר. היא היתה ספרנית סנובית אבל בעלת כוונות טובות מהקומה הרביעית בפרק על מגפה של קלקולי קיבה שעוררו פרצים של אי-נראות או ריחוף, והיא היתה גם כוהנת שבורת לב ואובדנית בכת הדוב בפרק שבו הנסיך ווינג גילה שלאמו יש אחד מהספרים האסורים.
זה אחד הדברים הטובים בהספריה, האופן שבו השחקנים מחליפים תפקידים, כולם פרט למרגרט הנאמנה ולנסיך ווינג, שהם תמיד רק עצמם. מרגרט הנאמנה והנסיך ווינג הם סיפור האהבה והדמויות הראשיות ולפיכך, באופן בלתי נמנע, הדמויות המשעממות ביותר, אף כי איימי דלוקה על הנסיך ווינג.
את פוקס ואת הקוסמת-הפיראטית המקסימה-אך-הבוגדנית דו-שֵדה לעולם לא משחקת אותה שחקנית פעמיים, אם כי בפרק העשרים ושלושה של הספריה אותה אשה שיחקה את שתיהן. ג'רמי מניח שהליהוק היה עשוי להיות מבלבל תמיד, אבל במקום זאת הוא גורם למוחך לעלות באש. הוא קסום.

…ואת שאר הסיפור ניתן למצוא בגליון 20.