העיר בחלום
פנטסיות על עיר
מלורד דנסני ועד צ'יינה מייוויל
1.
אמרתי: 'אקום עתה ואראה את בבולקונד, עיר הפלאים. גילה כגיל האדמה; הכוכבים הם אחיותיה. פרעונים בימי קדם עת יצאו מארץ ערב במסעות כיבושים ראו אותה בראשונה, הר בודד במדבר, וחצבו את ההר למגדלים וטראסות. הם השמידו את אחת מגבעותיו של אלוהים, אבל הם יצרו את בבולקונד. היא גולפה ולא נבנתה. ארמונותיה הן מקשה אחת עם הטראסות, אין ביניהן לא חיבור או מרווח. שלה הוא היופי של עלומי העולם. היא רואה בעצמה את מרכז העולם, ונתונים בה ארבעה שערים הפונים אל עבר אומות הארץ. מחוץ לשערה המזרחי יושב אל ענק מאבן. פניו מסמיקים מאורות השחר. כאשר אור השמש בבוקר מחמם את שפתיו הן נפשקות קמעה, והוא מבטא את המילים "און אום", והשפה אותה הוא דובר גוועה מזמן, וכל מאמיניו נאספו אל קבריהם, כך שאיש אינו יודע מה אומרות המלים אותן הוא הוגה עם שחר. יש האומרים כי הוא מברך לשלום את השמש כאל אחד המברך אל אחר בשפתם, ואחרים אומרים כי הוא מכריז על היום, ואחרים כי הוא משמיע אזהרה. ובכל שער יש פלא שלא יאומן עד שיראה.'
ואספתי שלושה חברים ואמרתי להם: 'אנו הננו מה שראינו וידענו. הבה ניסע כעת ונחזה בבבולקונד, כך שנפשנו תורחב מיופיה ונשמותינו תתקדשנה.'
כך לקחנו אוניה ונסענו על פני הים המרומם, ולא זכרנו דברים שנעשו בערים שהכרנו, אלא הסרנו מעלינו את המחשבות אודותם וכמצעים מלוכלכים איפסנו אותן, וחלמנו על בבולקונד.
– נפילת בבולקונד, לורד דנסני.
הערים בספרות הפנטסיה לא נוצרו כערים המאכלסות את המציאות, מגובבות בהדרגה ערימות-ערימות של בניינים מקריים ורחובות עקומים באנדרלמוסיה של תוכניות חלקיות ובוסריות שלא הבשילו לפני שאחז בהן רקב היומיום. במקום זאת, הן קורצו מאותו חומר בראשיתי שממנו פוסלו ההרים והגבעות של בלריאנד, נארניה והיפרבוריאה. ערי הפנטסיה, שצללי צריחיהן מיתמרים מבעד לערפל הסגול, כבירים מכל גורד-שחקים, בנויות כמו הסיפורים עצמם, ממילים, ומהחלומות שצפים ועולים בחללים שבין המילים.
אדווארד פלאנקט (1878-1957), שכתב תחת הכינוי לורד דנסני, הוא מהגדולים והיחודיים שבבנאי המילה. הלשון שבפיו יונקת משפת כתבי הקודש בנוסח המלך ג'יימס, שואבת ממשוררי תנועת התחיה הקלטית בספרות האירית, ולוגמת מזרמי הדקדנס. יצירתו של דנסני כוללת סיפורים קצרים, רומנים ומחזות, והחלקים הפנטסטיים שבה כוללים סיפורי רוחות, גוזמאות, בדיות, אלגוריות, מיתולוגיות של עולמות דמיוניים, פרודיות עצמיות וכן כמה מאבני הפינה של ספרות הפנטסיה. ההשפעה של דנסני על כותבי הז'אנר שבאו אחריו משתווה רק לקושי שבו נתקלו אלו שניסו לחקות את סגנונו היחודי; בין היוצרים שחבים לו כבוד נמנים טולקין, לאבקראפט ובורחס. היהירות שביומרה לתרגם אותו משתווה רק לפיתוי לצטטו.
סיפורי הפנטסיה הקצרים של דנסני הנידונים במאמר זה מופיעים באוספים "חרבו של וולראן" (The Sword of Welleran and Other Stories, 1908), "מעשיותיו של חולם" (A Dreamer’s Tales, 1910), "ספר הפלא" (The Book of Wonder, 1912) ו"ספר הפלא האחרון" (The Last Book of Wonder, 1916). רבים מהסיפורים קצרים מאד, ולא מעטים מהם חסרי עלילה, נוטים למשל או אלגוריה, או מהווים לא יותר מבדיחה מייגעת. לאורך האוסף ניכר שינוי בגישתו של דנסני, מעולמות אקזוטיים המתוארים בפאתוס תנ"כי אל נופים קרובים יותר כמו לונדון המודרנית והומור מושחז שמכוון לא-אחת כלפי סיפוריו המוקדמים שלו עצמו.
עיר הפלאות בבולקונד (מתוך הסיפור The Fall of Babbulkund) היא אחת מסדרה של ערים מופלאות שנחרבות או ננטשות בין-לילה בסיפוריו של דנסני. בדומה לערים תנ"כיות כמו סדום ונינווה, גם בבולקונד תימחה מעל פני האדמה בידי כוח עליון לפני שהמספר יזכה לחזות בנפלאותיה. העיר בתמורה (Bethmoora) ננטשת בצורה דומה על-ידי כל תושביה בסיפור בעל אותו שם, לאחר ששליחים מסתוריים מביאים אליה בשורה שטיבה נותר עלום (תעלומות שלא יבואו על פתרונן בגבולות הסיפור הן אלמנט חוזר אצל דנסני, ולא רק בסיפורים שבהם הוא נהנה להתעלל בעזרתן בקורא). בסיפור "טירופה של אנדלספרוץ" (The Madness of Andelsprutz) המספר, המגיע לעיר אנדלספרוץ, מוצא כי אף שתושביה מנהלים את חייהם בשיגרה רגילה ובנייניה עומדים כולם על תילם, הרי העיר עצמה איננה: בכל הרחובות והבניינים הוא אינו רואה נשמה, ומהחלונות ניבט "מבטו של אדם מטורף מת". בין התושבים האדישים הוא מצליח למצוא אדם אחד שמבין את חרדתו ומספר לו שאכן, ליבה של העיר הכבושה נשבר מגעגועים והיא לקתה בשיגעון. נפשה יצאה מקרבה, עזבה את הבניינים והתושבים ונמלטה אל ההרים. אותו אדם מספר כיצד הלך בעקבות העיר ושמע אותה מקוננת על עצמה, בעוד רוחותיהן של ערים מתות אחרות מנסות לנחמה.
…ואת שאר המאמר ניתן למצוא בגליון 19.
