המדע הבדיוני בספרות הערבית

תרגום מאנגלית:  אהוד מימון
מגרמנית לאנגלית: דון מק קויטיר
ספר הוא כמו גן שאותו אתה נושא בכיסך.
– פתגם ערבי

חוקרי הספרות והמבקרים האירופיים לומדים ספרות ספקולטיבית בת זמננו מזה כמה עשורים, אך הכנס הראשון בנושא "ספרות ערבית ומדע בדיוני" נערך רק באמצע שנת 2006. הפקולטה לספרות ולמדעי הרוח בקזבלנקה שבמרוקו אירחה דיון בשאלות האם יש מודעות כלשהי למדע בדיוני בעולם הערבי, מדוע נדמה שהכותבים בשפה הערבית כלל לא נהנים ממדע בדיוני, ומה גורם לחוסר הפופולריות של הז'אנר, אפילו בקרב אקדמאים.
בפגישה שנוהלה על ידי המרצה שלי לספרות ערבית, דוקטור אִדריס קאסורי, דנו המשתתפים בספרים המעטים העוסקים בשאלות העתיד שנכתבו על ידי סופרים הכותבים בערבית. הם ניתחו את מצב העניינים הנוכחי ואז העירו בביקורת שגם מבקרי ספרות אשמים בחוסר מתן תשומת לב לז'אנר. עם זאת הסתבר שקשה להגיע לניתוח שלם, כיוון שיש "יותר מדי תאוריה מערבית לפחות מדי חומר ערבי".
נקודת המבט האופיינית, עד כה, במונחים שבהם מתואר ז'אנר ספרותי זה, היא זו: בכנס גדול בנושא ספרות ילדים שנערך במדינות המפרץ בשנת 1987, מדע בדיוני תואר כ"מעורר בפוטנציה", אך גם צוין שעדיף למקם סיפורים וסדרות טלוויזיה בסביבה מוכרת לילדים ערבים, לשאוב אותם מתוך התרבות הערבית ולהתאים אותם לעקרונות הדתיים של האסלאם. המוטו היה: "את דמיונם של הילדים יש לשלח לחופשי – אבל בגבולות מוכרים".
רק באמצע שנת 2005 העזה סיפאת סַלַמֶה, מומחית מצרית למדע בדיוני המתגוררת בארצות הברית, למתוח ביקורת על מערכות החינוך הערביות, שאותן האשימה בכך שאינן מעודדות דיין את דמיונם של הילדים ואת היצירתיות שלהם. היא קראה לשילוב מדע בדיוני בשיעורים הרגילים בבתי הספר ובאוניברסיטאות בעולם הערבי.
חשיבות ז'אנר המדע הבדיוני בספרות היא ביכולתו לעורר את הפנטסיה היצירתית של הקורא ולחזק את יכולתו להעלות בעיני רוחו תרחישים דמיוניים. הכרחי לפתח יכולת זו להמציא, ולגלות בגיל צעיר ילדים יצירתיים ויוצאי דופן, כדי שהעולם הערבי שלנו יוכל לקבל דור של מדענים ואנשי אקדמיה חקרנים.
במאמר שפורסם בעתון אל-שַרְק אל-אַווסַט היוצא לאור בלונדון, צוטט גם הסופר זוכה פרס הנובל אחמד זויל, שמוצאו ממצרים, באומרו:
"המדען האמיתי שאוהב את עבודתו חייב לחלום, כיוון שאם אינו חולם את העולם בעצמו, הוא יעשה לעד את מה שעשו קודמיו ולא יוסיף שום דבר חדש."
בכנס הבינלאומי הראשון לפשעי מחשב שערכה הליגה הערבית בקהיר באוגוסט 2005 דיבר יועץ הליגה לטכנולוגית מידע, זין עבדלהאבי, על ההשפעה של המדע הבדיוני על החקיקה המודרנית. בכך הוא הוכיח בדרך עקיפה ובאמצעות טכנולוגיה מודרנית שהמדע הבדיוני זוכה בהדרגה לקבלה בעולם הערבי – אפילו אם הוא מצטט את ספרו המפורסם של וויליאם גיבסון, נוירומנסר, בשיבוש בסגנון ערבי-רומנטי, וקורא לו New Romancer.
קשיו הנוכחיים של העולם הערבי עם דמיון וחזון הם מפתיעים למדי, מאחר שכמו באירופה גם אנו הכרנו חזיונות מוקדמים של "חברות מושלמות" במשך מאות שנים; למשל, אלה של הפילוסוף אבו נאצר מחמד אל-פאראבּי ביצירתו "דעות על תושבי העיר המופלאה". חמש מאות שנים לפני "אוטופיה" של תומס מור, אל-פאראבּי תיאר חיי אושר ושגשוג במדינה מושלמת שנפטרה מנטיותיהם המרושעות של בני האדם. או סיפורו העתידני של אל-קַזְויני, שנכתב בסביבות 1250 לספירה, על "עַוָאג' בִּן עֻנָאק", ענק שהגיע לכדור הארץ מזמנים עתיקים או אפילו מעולם מרוחק. אבל בניגוד למה שהתרחש באירופה, הטקסטים הללו נותרו יוצאי דופן ונדירים בעולם הערבי. הם נכתבו מוקדם מאד וזו הסיבה בגינה לא הצליחו להשפיע.
כיום כבר מושמעת ביקורת על החינוך המדעי הלוקה בחסר של ההמונים (ושל הסופרים), גם אם לא במידה מספקת, אך בעולם הערבי עדיין אין אנשי אקדמיה כמו הויל, אסימוב או סאגאן, החושבים, כותבים ומרגשים מעבר לגבולות הידוע.

…ואת שאר המאמר ניתן למצוא בגליון 20.