דטרמיניזם ומלחמה, פטליזם ואלוהים - כתיבתו של קורט וונגוט

ב-11 באפריל 2007 הלך לעולמו קורט וונגוט, אחד מן הקולות הספרותיים הבולטים שקמו בארצות-הברית. במותו אבד סופר שכתיבתו תסכלה ללא הרף את חובבי הגדרות הסוגה למיניהן, אפילו כשאלה התבוננו בספריו בכיצירות מובחנות ולא כמסכת כוללת. מרכיבים של מדע בדיוני, פילוסופיה, סוריאליזם ודמיון נמסכו בכתיבתו יחדיו והודבקו באירוניה ובהומור שחור.

ביוגרפיה קצרה

"הפגזתה של דרזדן הייתה יצירת אמנות. מגדל של אש ועשן שהתנשא כמצבה לזעם ולשברון הלב של הרבים שחייהם עוותו או נהרסו מכוח תאוות הבצע והגאווה והאכזריות של גרמניה."
- קורט וונגוט, על הפגזת בעלות הברית בדרזדן, גרמניה, 1945, מתוך ספרו "בית מטבחיים 5"

קורט וונגוט נולד ב-11 בנובמבר 1922 באינדיאנפוליס שבאינדיאנה. הוא שימש כעורך בעיתון בית הספר התיכון בו למד, והמשיך ללימודי ביוכימיה באוניברסיטת קורנל בשנים 1941-1942. גם שם הוא עסק בכתיבה ובעריכה בעיתון הסטודנטים המקומי. את לימודיה הביוכימיה, יש לציין, התחיל וונגוט לאחר שעזב את אוניברסיטת באטלר באינדאנפוליס, בעקבות הערה של מרצה שאמר לו שסיפוריו אינם טובים דיים ושהוא לא יצלח כסופר.
בקורנל הצטרף וונגוט לאחוות דלתא אפסילון, מתוך נאמנות למסורתו המשפחתית, ומשום שדגל בעקרונותיה. להבדיל מאחוות רבות אחרות, דלתא אפסילון חרתה על דגלה חופש מידע מוחלט – זוהי אחווה ללא לחיצות יד נסתרות, ללא טקסים סודיים. כל מידע הקשור באחווה פתוח וגלוי לחבריה ולזרים כאחד, ועקרונותיה ליברליים ודוגלים בצדק חברתי. מסורת ליברלית זו ליוותה את וונגוט משחר ילדותו וממנה נגזרים גם המטרות והיעדים להם כיוון ביצירתו לאורך השנים.
בשנת 1943 גויס וונגוט לצבא ארה"ב ועזב את קורנל בטרם סיום התואר. בצבא הוא למד הנדסת מכונות, וב-1944, סמוך למועד מות אמו בהתאבדות, נשלח אל החזית האירופאית. לאירופה הוא הגיע עם חטיבת הרגלים ה-106, ואיתה השתתף בקרב על הארדנים. במהלך הקרב מצא עצמו וונגוט מנותק מיחידתו, בה שירת כסייר. הוא נדד כמה ימים מעבר לקווי האויב, עד שנשבה ונלקח למחנה שבויים בקרבת העיר דרזדן.
וונגוט, שהועסק בעבודות שונות בשביו, נמצא במחנה כאשר החלה ההפצצה המפורסמת בת שלושת הימים על דרזדן. חייו ניצלו בזכות העבודה בה הועסק – הכנת תוספי ויטמינים במרתף ששימש בימי שלום כמחסן קירור לבשר. בתום סופת האש של ההפצצה הוטל על השבויים, ובהם וונגוט, לפנות אלפי גופות שהתגוללו בין ההריסות ובמרתפים. מחזה מזעזע זה של אנשים בוערים, שדות חרוכים, בתים הרוסים ומעלי-עשן, נחרט בנפשו לעד. באוטוביוגרפיה שכתב ב-1991 סיפר, "ההפצצה בדרזדן מסבירה בדיוק למה אני כותב את מה שאני כותב, ולמה אני מי שאני". חוויותיו בדרזדן גם הובילו אותו לכתיבת ספרו "בית-מטבחיים 5".
ב-1945 שוחררו השבויים ווונגוט שב לארה"ב, שם התחתן עם אהבת נעוריו מרי-ג'ן קוקס, ונולדו להם שלושה ילדים. בשנת 1958, כאשר אחיו וגיסתו נפטרו, אימץ וונגוט את שלושת ילדיו של אחיו.
בינתים הוא החל בלימודי תואר שני באנתרופולוגיה באוניברסיטת שיקגו. התזה אותה הגיש נדחתה, אך בסופו של דבר הוא קיבל תואר, בשנת 1971, לאחר שהגיש כתזה חדשה את ספרו "עריסת חתול", שפורסם שמונה שנים קודם לכן.
בשנת 1970 נפרד וונגוט מאשתו מרי-ג'יין ועבר לגור עם אהובתו החדשה, ג'יל קרמנץ. בשנת 1982 אימצו השניים תינוקת בשם ליל, בעת שוונגוט היה בן 60 ואשתו בת 42. כל ילדיו, ביולוגיים ומאומצים כאחד, עודם בחיים. אשתו הראשונה, מרי-ג'ין, נישאה מחדש אך נפטרה בשנת 1986.

כתיבתו המוקדמת

"אילו הייתי צעיר לימים, הייתי כותב סיפור-פרשה של טיפשות האדם. והייתי עולה על הר מקייב ושוכב לי אפרקדן והסיפור שלי כר למראשותי. והייתי נוטל מן הקרקע מעט מן הרעל הכחול-לבן שעושה בני-אדם פסלים, והייתי עושה אותי עצמי פסל, שוכב אפרקדן, מגחך גיחוך איום ומוציא לשון אתם יודעים כלפי מי."
- קורט וונגוט, עריסת חתול (תרגום: אמציה פורת, הוצאת עם עובד)

ספרו הראשון של וונגוט התפרסם בשנת 1952. ספר זה, "פסנתר-נֶגֶן" , עסק בתהליך האוטומציה ובהשלכותיו. הספר מתאר חברה עתידנית בה המכונות תפסו רבים ממקומות העבודה על חשבון בני האדם, ואף ממלאות תפקיד בקביעת מהלכים חברתיים. מחתרת מנסה לפעול נגד הקדמה האכזרית ותוצאותיה, אך במובנים רבים מדובר במרד כושל: חברי המחתרת מבינים שהם אינם מסוגלים לעצור את הקדמה, אלא רק לנסות לשמור על כבוד האדם בעולם העתידי הממוכן. רבים רואים בספר הזה נבואה המתגשמת בימינו.

…ואת שאר המאמר ניתן למצוא בגליון 17.